זה התחיל לפני (בערך) שנתיים. בהתחלה אי אפשר היה להבחין בזה. זו הייתה רק תחושה כזו בבטן, כמו דגדוג קטן. ככל שעבר הזמן הרגשתי את זה מעמיק ומחלחל לתוכי ולאט לאט התחושה התחילה לקבל צורה ומשמעות. מצד אחד, זה היה מפחיד, לא לגמרי ברור, מעורפל, אפילו הרגיש קצת מסוכן. אבל מהצד השני, סקרן אותי, ריגש אותי והרגיש מאוד נכון. נתתי לעצמי להשתעשע עם התחושה והרעיונות שצמחו ממנה. טיפין טיפין הרעיונות החלו להתבהר ובלי שעוד הבנתי לָמה, התחלתי לחוש התרגשות נעימה מלווה במעין הקלה. עם כל נשימה הרגשתי שאני צומחת, שאני מתחילה לגדול. זה התחיל בבטן, מאותו דגדוג קטן שהלך והתעצם. היא גדלה והתמלאה, צמחה והתעצבה והכילה בתוכה התחלה חדשה. עוד לא ידעתי בדיוק של מה, אבל ידעתי שאין דרך חזרה. משם זה עבר לראש. התחילו לשוטט להן שם כל מיני מחשבות, תהיות, חלומות… ולבסוף זה הגיע ללב, והווו… כמה שהוא התרחב. אז ידעתי. ידעתי שכדי להמשיך ולצמוח, אני חייבת להקשיב לתחושה הזו. ידעתי שלא במקרה היא התעוררה בתוכי וסחפה אותי, לא במקרה היא נחתה בתזמון הספציפי הזה וגם לא במקרה גרמה לבטן שלי, פיזית, לגדול. כן, הייתי בהריון (בכלל לא במקרה, אבל נשאיר את זה לפוסט אחר).
הריון מביא עמו ערמה גדושה של מחשבות, דמיונות, תהיות, חששות, תקוות ובעיקר ציפיה גדולה. מה עוד כשמדובר בילד ראשון, ההוא שמכונה "משנה חיים". ואכן אין דרך אחרת לתאר אותו. אלונה שלי בהחלט שינתה את חיי. זה לא קרה ברגע, גם לא בכמה רגעים. זה תהליך ארוך וממושך שעדיין מלווה אותי וימשיך ללוות אותי, כך אני מאמינה, תמיד. במהלך ההריון בערה בי בעיקר הציפיה. לא התעסקתי יותר מידי בשאלות הרות גורל כמו: איך יראו חיינו החדשים? איך תושפע הזוגיות? איזו אמא אהיה או איזו אמא אני רוצה להיות? אינספור פעמים מצאתי את עצמי מדמיינת את הרגע בו אני פוגשת לראשונה את אלונה, אך מחשבותיי לא הרחיקו הרבה מעבר לנקודה הזו. בדיעבד, אני חושבת שזה נבע מכך שלא באמת הבנתי והפנמתי את השינוי שעומד להגיע, הרי תינוק ישן כל היום ומידי פעם מתעורר כדי לאכול, לא? אוי.. התמימות… או אולי ההתכחשות, הטיפשות, ההתעלמות מהמציאות? מי מאלה שלא תהיה, כמובן שהתבדיתי במהרה. בנוסף, אני חושבת שבאופן לא הכי מודע, הרגשתי שאני צריכה ללכת עם האינטואיציה. לזרום עם מה שמרגיש נכון, לי ולה, בלי לתכנן או להחליט החלטות מראש. להכיר וללמוד אחת את השניה, תוך כדי תנועה, לצמוח יחד.
ובכל זאת, תחילתה של האמהות כן הובילה אותי להתחבט בשאלות מאתגרות. בפרט החלה לבעור בי שאלה אחת חשובה וגורלית והיא לא הייתה איזו אמא אני רוצה להיות, אלא איזו בת-אדם אני רוצה להיות. בעיני זו שאלה שממש כדאי לנו לשאול את עצמנו מידי פעם (אבל באופן קבוע), בכדי לוודא שאנו מונעים על-ידי בחירות מוּדעוֹת וכנות, נאמנים לעצמנו ולאמת הפנימית שלנו. אז השאלה הזו התחילה להציק לי. במיוחד כשאלונה כבר גדלה מעט והחלה להתבונן ולספוג את העולם שסביבה, לתקשר ולהפגין את שלמדה. לפתע הבנתי כמה השפעה יש לי על היצור הקטן והמופלא הזה. כמה חשוב כל מסר שעובר דרכי אליה. לא רק זה שבמילים, אלא, ובפרט, המסר שעובר דרך ההתנהגות והמעשים שלי, ההוויה שלי, מי שאני ומה שאני. בלי פילטרים, הכי אמיתי שיש. הרי לילדים יש סנן אותנטיות מובנה ואין שום דרך "לעבוד" עליהם. ככה לפחות הרגשתי עם אלונה. בימים בהם הפלגתי במחשבות אופטימיות וחלומות על חיים מלאים בעשייה ויצירה (ויכולת להתקיים מכל אלה), גם עליה שרו נינוחות, רוגע ושמחה. בימים אחרים, בהם מחשבות על העתיד הפחידו אותי, ונעטפתי בלבול וחוסר ודאות, על אף שהשתדלתי לא לשדר זאת כלפיה, גם אצלה המזג לא היה מדהים והיום שלנו התאפיין בהתנהלות זוגית מתסכלת וקשה. התשובה לשאלה הייתה לי די ברורה. זה ישמע אולי קצת קלישאה ועדיין אני מאמינה בכך בכל לבי. אני רוצה להיות בת-אדם שמגשימה את החלומות שלה. בת-אדם שבוחרת בחירות אמיצות ולא את אלו הקלות והנוחות. בת-אדם שמציבה מטרות ויעדים ומשיגה אותם. בת-אדם שמנסה ולא נותנת לפחד או לאי-הודאות לשתק אותה. בת-אדם שמאמינה שהיא מסוגלת ויכולה והולכת אחר הלב, העניין והתשוקה, שמרגישה שהיא במקום הנכון, שהיא שלמה. בת-אדם שטוב לה. מכאן אמא שטוב לה ולכן גם אמא טובה (אבוי.. חטאתי בעוד קלישאה, אבל כמה שהיא נכונה).
לאחרונה חגגתי יומולדת. זה קצת מוזר, אבל כשאני חושבת על זה, אף פעם לא ממש השקעתי זמן ומחשבה בברכת יומולדת לעצמי. ואני ידועה בקרב קרוביי כאחת שתמיד משקיעה בברכות, בנראות שלהן ובמיוחד במילים ובאיחולים שבתוכן. זה כל-כך חשוב בעיני, לעצור רגע את המירוץ, לחשוב, להתכוונן, להתמקד במי שאוהבים ולאחל לו מעומק הלב, אפילו אם זה רק כמה מילים. אז הנה השנה אפתח במסורת ואאחל לעצמי שהשנה אהיה כל מה שביקשתי לעצמי בפוסט הזה. גם כדי שאוכל בגאווה להיות דוגמה והשראה לאלונה הרכה, ובמיוחד ובפרט בשביל עצמי. כדי שלא אשכח מאיפה הכל התחיל ולמה ממש כדאי להמשיך להיות בתנועה, בתנופה, לצמוח ולגדול, הנה תיעוד קטן של תקופה ושל בטן, ההיא שגדלה והתמלאה והכילה בתוכה התחלה חדשה.
אם אתם צופים דרך אייפון או אייפד ממליצה ללחוץ על האייקון של יוטיוב שיעביר אתכם לצפייה דרך האפליקציה או האתר של יוטיוב, שם תוכלו לשלוט על איכות הצפייה.
*** פססססט… אם חשבתם שעד עכשיו לא היה מספיק חושפני אז הנה הפינה שתסדר את העניין. בסוף כל פוסט תמצֵא הפינה הזו שתהווה מעין הצצה אל מאחורי הקלעים. חשוב לי להבהיר שהבלוג עצמו חותר להיות כמה שיותר אותנטי, גלוי וכזה שמשקף את המציאות כפי שהיא. יחד עם זאת, הצבתי לעצמי רף גבוה בכל הקשור לתכנים והאסתטיקה שיופיעו בבלוג ולכן כל מה שפחות "פוטוגני" וראוי (לטעמה ודעתה של נפשי הפרפקציוניסטית המשוגעה) לא ייכנס לפוסט אלא תחת פינת הסודות מלאת החמלה. יהיו כאן למשל הצצות לאיך נראים הדברים מבעד לפריימים המוקפדים, מחשבות ואמיתות לגבי המילים, התהליכים ועוד. ***
אז מה יש לנו הפעם? הנה, אני שופכת הכל.
דבר ראשון, הפוסט הזה הוא תוצאה של לידה ארוכה, מתמשכת וקשה מאוד. התחלתי לכתוב אותו איפשהו בשלהי חודש דצמבר (או.אם.ג'י! זה לפני ארבעה חודשים, אני לא אמיתית). ידעתי בגדול מה אני רוצה להגיד, או כך לפחות חשבתי, והדברים לא זרמו. בכלל. כתבתי והכנתי חומרים ויזואליים אבל הרגשתי שזה פשוט לא זה. עשיתי הפסקה שכללה מחלה של אלונה, מחלה שלי, התעסקות בענייני הקמה טכניים של הבלוג, עוד מחלה של אלונה ואז, ברגע האחרון, כשכבר כמעט התחלתי לאבד תקווה, פתאום נחת עליי איזה רגע מכונן והמילים פשוט זרמו החוצה. ידעתי שהפעם זה הדבר האמיתי. מסקנה: הסבלנות משתלמת.
דבר שני, את תיעוד ההתפתחות של ההריון התחלתי לצלם לפני בערך שנתיים. באותה תקופה הייתי שכירה במשרה מלאה ואת הצילומים עשיתי כל בוקר לפני יציאתי לעבודה. כמשתמע מהפוסט, לא הרגשתי לגמרי שאני במקום שלי ולכן היו בקרים שבהם היה לי קצת יותר קשה לקום מהמיטה ולעשות דרכי אל המשרד. אז כך קרה שהתמונות צולמו בשעה אחרת בכל יום ועל כן התאורה שונה בכל אחת מהן. דבר שכמובן מפריע לי ומדיר שינה מעיני. טוב, לא באמת, אבל ברור שמחשבות על כמה שהסרטון היה יכול להיות יותר יפה, מגניב, עשוי טוב יותר וכו' עברו לי בראש אינספור פעמים. מסקנה: בהריון הבא לדאוג לצלם בכל יום בשעה זהה. את זה כמובן לעשות על-ידי חתירה לחיות חיים בהם אני מרוצה, שמחה ושלמה עם מה שאני עושה (+ מצליחה לעשות קניות בסופר בזכות זה). הכי בדרך לשם.
אהבתם? נהניתם? למה לשמור הכל לעצמכם?
[yuzo_related]
איזה פוסט מקסים ומושקע! מזל טוב 🙂
כמה יפה ועדין האתר והבלוג! מאוד אהבתי את העיצוב.
תודה רבה נועה. תגובה מעלת חיוך ומחממת לב.
כיף שקפצת לבקר, אשמח שתבואי שוב.
ריגשת עד מאוד הכל בטוב טעם 💐 כל כך מזדהה איתך בתור אמא טרייה . נהנתי מאוד לקרוא ומחכה כבר לעוד וגם הסרטון מקסים !!!!
תודה רבה שני, כל-כך שמחה שאהבת והתחברת ❤️
שרוני מדהימה וכשרונית כמו תמיד…תענוג לבלות כאן איתך. ברכות יקירה 😜
תודה ריטה המקסימה, שמחה שקפצת לבקר ושנהנית. זו המחמאה הכי גדולה.
שרון מדהימהההה! כתבת מקסים אוטנטי ומעניין. הפינה של מאחורי הקלעים – רעיון מדליק וכל כך נכון! גאה בך ממוש! בהצלחה ומחכה לעוד 💝🌷
מלוש תודה רבה! כמה שמחת אותי.
תודה על הפרגון והאהבה.
שרוני איזה כיף של בלוג ואיזה עיצוב מהמם!!!! כתבת ככ יפה ומאוד התחברתי:) מאושרת בשבילך וגאה בך שהחלטת ללכת אחרי הלב שלך ומאחלת לך שזה תמיד יביא לך אושר, סיפוק ופרנסה❤ מחכה בקוצר רוח להמשיך לקרוא. נשיקות!!!
תודה תרה אהובה, איזה מילים מחממות ונפלאות.
שמחה כל-כך שאהבת והתחברת.
המון נשיקות בחזרה!
ואוו שרון:)
כתיבה שכזו, אותנטיות, צניעות, פתיחות! מדהימה שכמוך.
הסתקרנתי, קראתי, חייכתי, התרגשתי מהסרטון ועכשיו… מחכה להמשך 😘
איזה כיף לי, שמחה מאוד שאהבת והתרגשת. תודה על המילים הנפלאות והמחבקות.
שרון ימוכשרת אחת!
כמי שעבד איתך תקופה מאוד קצרה, אכן זכיתי להכיר את הבת-אדם
מאחורי הכתיבה הכנה והעמוקה הזו והכשרון ליצירת סרטונים עם הטאץ׳ שלך! מאחל לך המון הצלחה ונהניתי מכל רגע בקריאה!
רוני
רוני י׳מרגש אחד! חממת לי את הלב ❤
תודה רבה רבה
ברכות לבביות. מאד נהינתי לקרוא.
אני מאוד שמחה לשמוע. תודה רבה!
יא מדהימה אחת!!
מרגשת כנה ואמיתית
תודה רבה. שמחת אותי מאוד בתגובתך ❤
כמו תמיד מדהימה ומרגשת! אין ספק שאת אמא נפלאה כמו שאת בת אדם נפלאה!
תודה שנינוש, רגשת אותי מאוד
מהממת ומרגשת! כמה כיף לקרוא! שיהיה ים בהצלחה!
תודה ספירוש, איזה כיף שנהנית.
אין לי מילים את שלמות בצורת בנאדם!
אני מסמיקה פה….
תודה אהובה שלי. שמחה שאהבת.
מקסימה מקסימה!!
נהניתי ממש לקרוא וכל כך הזדהיתי! שילוב התמונות שלך – כל כך נכון. כל הכבוד!
מאחלת לך שתגשימי ויותר
נשיקות 💟
תודה רבה אסתושה מקסימה.
עשית לי נעים בלב.
יווו… ואיך אני מתגעגעת לעוגת פקאן!!!! מתי את מתחילה לעשות משלוחים?
אמרתי כבר שאני מת על זה כן ….
זה ממש מרגש …
אוהב
דש לאלונה דודי וכמובן נינה
שמחה שאהבת חבר יקר. הד"שים יגיעו לכולם, עליי.